טקסט על תערוכתו של שי זילברמן (06.11.2008)

יצירותיו של שי זילברמן עוסקות במצבי ביניים, בהתהוות, בין לבין. בציורים המופשטים אפשר לראות דמויות ונופים הנאגרים מדימויים ספציפיים, אך אלו עוברים טרנספורמציה, לעיתים לעבר מחוזות רחוקים מן הדימויים המקוריים.

התחלת העבודה - הבחירה במצע, במקרה זה הנייר - משמעותית מאד עבור זילברמן. הניירות חלקם טעונים כבר בהיסטוריה קודמת, כגון מפות דרכים: משהו חדש יתהווה בהם, אך מבלי להעלים את הנוכחות הקודמת, שיש לה תפקיד מרכזי: תפישת ההמשכיות.

הדמויות מכונסות בתוך עצמן, נראות מעט אבודות, מעוררות תהייה על הקשרן למרחב. חלקן נראות מהגב, כשתווי פניהן לעיתים מוסתרות, עמידתן אינה יציבה, שמוטה, מבטן קפוא משהו, והן תרות אחר משהו לא ברור. כתבי צבע המודגשים מעצימים את הלכי הרוח של הדמויות, היכולות לעורר תחושות של הזדהות ואמפתיה לצד אי-נוחות ורצון להתרחק מהן.

הנופים אווירתם בראשיתית מאד, ספוגים בדיו ומים, בוצים, הנייר נוכח בהם, כל כך לא נטועים במקום מסויים, מרחפים, יפים אך לא מתיפייפים.
נופים אלו מתעתים משהו: האחד עמוס בצבעוניות חמה עם גוני צהוב דומיננטיים, העשויים לשקף את לבלובו של האביב; בשני נראה נוף ערפילי, מהורהר, עם גוונים של תכלת אפור, נוף סתווי מאד. על רצף עונות השנה זילברמן נע בין אופטימיות זהירה לבין קדרות מאופקת.

בדיוקן עצמי נוגה ונוגע ללב, הנטוע בתוך מערך של כתמי צבע היכולים להצטייר כנוף, נראים ריסים המודגשים בקו חד. המבט רחוק ומתרחק, כמבט של דמות המשקיפה מן הצד.

זילברמן הוא אמן שטביעת העין שלו נוכחת בפרטים הקטנים, רוייה ברגישות לניואנסים דקים. כתמי צבע זעירים מתגלים בשולי הדף, נראים לכאורה לא שייכים, אך הם חלק מהותי מקווי המתאר המאפיינים את יצירתו. הוא מייצר רגעי חסד קטנים, היכולים לבוא אל העולם רק מאותו מקום אינטואיטיבי המזין את הרגע הנכון. אפשר לדמות את ציוריו לריקוד עדין מאופק ואינטימי.

על רקע עידן ציני ומנוכר ואמנות העמוסה באפקטים נוצצים לעייפה, משמיע שי זלברמן קול אחר, אמיץ. לעבודותיו מגע של תום לב ואהבה, הבאים לידי ביטוי בהתרגשות ממלאכת הציור, מאי-החשש לעמוד חשוף ללא מסכות ולהציג ציור מינורי וקאמרי.

"חלונות הבית הומים כעלי זכוכית, קולם כקריאת היום בראשי,
כרגשת המים עם נפילת האור, חלמתי את ידך בנוען כעת
בחדר זה, מרחק ידך מחלום ידיך הוא כאב.
ראי, עולה האור מתוך ראשי, מציר עולם בהיר, עורכו כאפשרות מושלמת.
אינך, אבל את רשומה בבית זה בדברים - טבעת קנויה בטעם,
במחיר אפשרי ונוח - על מכסה פחי מאבק-מרחקה ממרכז, המכסה מבטא עדינות."

סיגלית דוידוביץ, עולה האור, מתוך "מעבר לזכוכית פני", הוצאת עכשיו.